פרג

הפרג – פרח תמים מוכר וחביב

מתקשר לחג הפורים ולאזניו

של הצורר הרשע המן.

הוא שולט בפרחיו הצבעוניים

בשדות הבר, בשנים האחרונות  יותר ויותר

בגינות הנוי וכמובן בעסקי החומרים

הנרקוטיים החוקיים והפחות חוקיים בעולם.

שטיחים אדומים ממלאים בסוף החורף ותחילת האביב

את הארץ ועליהם אחראי

הפרג האגסני -Papaver subpiriforme

שהוא המין המוכר יותר בארצנו, איתו חולק את השטיחים

הפרג הנחות  -Papaver humile, שניהם חדרו לגן שלנו

בשנים האחרונות עם צמחי הבר השונים.  

ביחד איתם משולבים בגינות הנוי הפרג החשוף

- Papaver nudicaule  בשלל צבעיו

והפרג המזרחי - Papaver orientale  שמגוונים

את פריחות האביב.   

מינים אלו אינם מכילים חומרים נרקוטיים בשונה

מהפרג התרבותי - Papaver somniferum  שבהלקטיו קיים

שרף ממנו מופק האופיום וחומרים נרקוטיים אחרים כמו

מורפיום שמשמשים ברפואה.

הזרעים שבתוך ההלקט נקיים מהחומרים הללו ובהם

משתמשים במיני מאפה וליצירת שמן משובח שהוא

מרכיב חשוב בתמרוקים ומוצרי בריאות שונים.

הפרג מוכר עוד מהמאה ה-16 לפני הספירה,   

אז שימש  כחומר מרדים ומרגיע ולריפוי פצעים.

בשל התכונות הרבות הללו תפס הפרג מקום

חשוב בדתות, אמונות ופולחנים קדומים.

בעולם מגדלים אותו באופן חוקי לצורך הפקת

האופיום וחומרים נרקוטיים אחרים ואת הזרעים

לשמן ומאכל במיוחד בהודו אם כי גם כידוע באופן

בלתי חוקי בארצות רבות כמו אפגניסטן, פקיסטן

וקולומביה לצרכים קצת פחות חיוביים.  

באירופה במיוחד אפשר למצוא מינים רבים

גם בגן הנוי בגדלים וצבעים מדהימים.

הפרגים בגן הנוי הם עונתיים כמובן, פקעי הפריחה

השעירים שלהם גדולים ומרשימים, נישאים על

גבעול ארוך והפרחים בצבעוניות מופלאה,

עם העלים הגזורים והשסועים.

תנאי שמש מלאה חביבים עליהם ושם יתנו

את מלוא יופים.

במרכז הפרח רואים את הצלקת המיוחדת

שממנה  יתפתח ההלקט  האופיני לפרחי הפרג.    

בבישול נפוץ הפרג כזרעים שלמים לקישוט מאפים,

טעמם אגוזי משהו ומשתבח כשאפויים. בזרעים טחונים

מתקבלת עיסה סמיכה שמשמשת בתיבול ומליות שונות

כמו אזני ההמן המוכרים לנו בפורים.

מהיכן הגיעה המסורת של אכילת אזני המן?

יש לכך כמה הסברים, מקור אחד דוקא אינו יהודי כל כך

– מאפים משולשים ממולאים שנהגו להכין הפגאנים

ואחריהם הנוצרים בפולחני חגים שהועברו לחג הפורים

היהודי שנשק להם. ומדוע הפרג?