יום השוויון הסתווי
ה- 21/9 הוא יום השוויון הסתווי, שמסמל איזון בין האור לחושך. ביום זה השמש נמצאת במרחק שווה בין חצי כדור הארץ הצפוני לדרומי, היוצרים קו אופקי. כמו כן, השמש מגיעה בדיוק לנקודת האמצע בין השמים לארץ, היוצרים קו אנכי. כך נוצרת מעין פירמידה בצורת יהלום, המאחדת בין ארבעת הכיוונים ויוצרת איזון אנרגטי לקראת מחזור חדש של אביב וקיץ, עד ליום השוויון האביבי ב- 21/3.
מזה עידנים ימי השוויון מהווים נקודת יחס, על פי הם ניתן לקבוע את עונות השנה. התרבויות העתיקות במצרים, במקסיקו, בסין ועוד התייחסו לימי השוויון כנקודות מפנה בזמן, בהן ניתן לנקות את האנרגיה, שלא רלוונטית יותר ולהיטען באנרגיה חדשה מהמחזור החדש. ימי השוויון מהווים ימי שער קולקטיביים, בהם האנרגיה של כל מה שאנו חווים מתחזקת (בדיוק כמו בימי השער של החגים היהודים) וכך קיימת האפשרות להגיע לראייה רחבה יותר ולצמוח אל תוך חיינו.
החצב, מבשר הסתיו
הכורמים הערבים מאמינים שהחצב פורח ביום בו מתמלא הזית שמן. כמו גם משתמשים בחצב לחיזוי גשם, אם פריחתו מוקדמת, בראשית חודש אוגוסט, או אם יש שפע של פריחה זהו סימן לשנה גשומה. אחד משמותיו של החצב בערבית הוא מיזאן אלריי, מאזני הרטיבות.
גלדי בצל החצב שימשו למרפא כבר בימי קדם. לריפוי פצעים בקרקפת, כאבי עצבים ברגליים ובעמוד השדרה, לריפוי טחורים, לריפוי שברים, לריפוי מחלות עור ופצעים עמוקים, נגד חרשות. מרפא שיעול כרוני ומחלות ריאה. ברפואה המודרנית עיקר השימוש בו הוא בהפקת תרופות לריפוי מחלות לב, בעזרת הגליקוזיד סקילרין המצוי בחצב.
הצמח גם משמש כצמח נוי בגינון, ולאחרונה אף כפרח קטיף המיוצא מישראל לאירופה. אנחנו רוצים מאוד לעודד את השימוש במין זה בגינון, שכן זהו צמח חסכני במים ומתאים לנוף הגן. הפריחה בשלהי הקיץ ובסתיו חשובה בתקופה שבה יש מעט פרחים, והעלים יפים וירוקים במשך חודשים ארוכים. אפשר להשקות מעט את החצב לקראת סוף הקיץ, ולהקדים במעט את הפריחה
לאן נעלם הצבע הירוק מהעלים?
בחורף נחים העצים, ניזונים מהעודפים שצברו בקיץ. אז יוצאים העלים - בתי החרושת למזון - לחופשה מרוכזת. לאט לאט, עם התמעטות האור, נעלם הצבע הירוק מהעלים ובמקומו מופיעים הצהוב והכתום. צבעים אלה היו בעלה גם קודם, אולם לא נראו בגלל הכלורופיל. האדום, הוורוד והסגול נוצרים בעלים בעיקר בסתיו בזכות חלק מהגלוקוז שנותר בעלים לאחר שפסקה הפוטוסינתזה. בשל האור החלש וצינת לילות הסתיו, הוא הופך לאדום. הצבע החום נובע משאריות המים שבעלים.
השלכת
לעלה רגיל יש שני חלקים: הפטוטרת - חיבור העלה לגבעול, והטרף - משטח העלה. עם תחילת הסתיו גדלה מין רקמה מיוחדת בחיבור שבין הפטוטרת לגבעול, הגורמת לעלה להתנתק בהדרגה ולהתייבש. משב הרוחות מסייע לניתוק והעץ הנשיר מאבד את עליו. זוהי השלכת האופיינית לסתיו במינים רבים של עצים. באביב, שוב מתארכות שעות האור, חוזר הלבלוב והעצים מחדשים את העלווה הירוקה.
ציפורים נודדות
נדידת הציפורים מעל ארץ ישראל מגיעה בסתיו לשיאה. חסידות, שקנאים ועופות דורסים רבים חולפים מעל ארצנו בדרכם לאפריקה. גם הנחליאלי הלבן המבלה את החורף בישראל, כבר מגיע בחודש אוקטובר ומתרוצץ בשדות וליד נופי מים. השחפים, הזרזירים והקורמורנים הגדולים מגיעים אף הם בסוף הסתיו וכך העופות החורפים בארץ מחליפים את העופות המקייצים (תור מצוי, שרקרק, חיוויאי) העוזבים אותנו בדרכם דרומה לאפריקה.
חגי תשרי וארבעת המינים
חגי תשרי עומדים בפתח וזוהי הזדמנות להתייחס לארבעת המינים: מי שמזדמן לפרדס אתרוגים לא יכול שלא להתפעל מגודלם של הפירות ומניחוחם העז. גם עצי הערבה ושיחי ההדס נושאים עתה את פרותיהם וגם עצי התמר.
חרובים ושקמים - תופעה מיוחדת
בעצי החרוב, מעניין לראות, כי זמן קצר לאחר הבשלת הפרות העץ מתכסה בשפע פריחה. החרוב הוא עץ דו-ביתי - יש עצים הנושאים רק פרחים זכריים ואילו עצים אחרים נושאים רק פרחים נקביים. דווקא הפרחים הזכריים עמוסי אבקה ורוחשים דבורים וזבובונים. ריחם כבד מאוד ומיוחד מאוד ונישא למרחקים. האבקת פרחי הנקבה נעשית בעיקר על-ידי הרוח.
בניגוד לרוב העצים, פרחי החרוב וגם פרותיו מתפתחים בענפים ובגזעים, ממש בתוך הנוף הפנימי של העץ. תופעה מיוחדת זו קיימת גם בעצי השקמים המניבים עתה שפע של פרות.
מנגו, גויאבה וקלמנטינות
עצי המנגו שמוצאם מהודו, מבשילים עתה את פירותיהם, וכן גם עצי הגויאבה, שמוצאם מאמריקה הטרופית. אכן, ריח הגויאבות מלווה אותנו תמיד בחגי תשרי יחד עם ריחן של קלמנטינות ראשונות, התופחות ומתמלאות עסיס עם רדת גשמי היורה הראשונים.
חמניות, תירס וכותנה
בשדות החקלאיים קוצצים עתה את ראשי החמניות שהבשילו והתייבשו, אוספים את יבולי התירס, אבל מרשימים במיוחד הם שדות הכותנה , כשהצמר הלבן מתפרץ מתוך ההלקטים הנפתחים. עוד רגע קט תופענה הקטפות הענקיות, העובדות יומם ולילה ואוספות את יבולי הכותנה (הזהב הלבן) בטרם יירטבו על-ידי גשמי היורה
עוד פורחים..
בסתיו גם עצי האקליפטוס פורחים, ואולי הם שומרים על מקצב הפריחה של ארץ מוצאם, אוסטרליה, שבה האביב מתחיל כעת. עוד פורחים בשדות, יחד עם הבשלת פירותיהם, גם הפטל הקדוש, טבק השיח והטיון הדביק.
הרוח
הרוח היא תנועה של האוויר. היא יכולה להיות רכה וענוגה, חרישית ושלווה, אך גם סוערת ופראית, בעלת עצמה שתעקור עץ משורשיו ובית מיסודותיו.
הכוח המניע את הרוח ממקום למקום הוא הפרשים בלחץ האוויר: הרוח נעה מאזור שיש בו לחץ אוויר גבוה לאזור שיש בו לחץ אוויר נמוך יותר. הסיבות בגללן לחצי האוויר שונים באזורים שונים, הן בעיקר חמום בלתי אחיד, שמחממת השמש את כדור הארץ. (ישנן עוד סיבות רבות).
למשל: בשעות היום, קרני השמש מחממות את היבשות והימים. היבשה מתחממת מהר יותר מן הים. האוויר שמעל היבשה מתחמם, נעשה קל יותר ועולה. אז נוצר מעל היבשה לחץ אוויר נמוך יותר מאשר לחץ האוויר מעל הים. ואז – האוויר יזרום מן הים, שם לחץ גבוה יותר, אל היבשה, שם הלחץ נמוך יותר.