בבואנו לתכנן את גינתנו טוב נעשה אם נבצע זאת מנקודת מבט, השמה את הסביבה והטבע במרכז, ולא רק את עצמנו ואת צרכנו המידיים. עלינו לזכור כי למעשינו השפעה הוליסטית, איננו חיים בסביבה סגורה אלא פתוחה, בעלת השפעות הדדיות עם הסביבה. אי לכך נרצה בעת ובעונה אחת לנצל את משאבי הטבע, את מחזוריותו ואת תפקודיו ולשמר משאבים אלה ולהעצימם, למען נוכל להשתמש בהם גם בעתיד. שימוש מושכל במשאבים, אהבת הטבע והכבוד לחוקיו יתרמו הלכה למעשה, וזהו אינו רק מס שפתיים, ליצירת סביבה נקייה יותר, בריאה ויפה יותר- הן בביתנו ובגננו והן מחוצה לו.
.jpg)
בחרתי לעלות מספר נקודות למחשבה בכדי להסביר במה כל אחד מאתנו יכול לתרום למען השגת מטרות אלו. בכל אחת מן הנקודות לדיון נמצא הן הפן האישי, ההשפעה על בריאותנו, ביתנו, גינתנו והן הפן ההוליסטי- האקוסיסטמה.
קומפוסט
תפקידם של מינים רבים בטבע הינו פירוק ומחזור חומרי תזונה. מינים אלה כוללים מיקרואורגניזמים כגון חיידקי קרקע ופטריות ומקרואורגניזמים כגון שלשולים. אורגניזמים אלה ניזונים מחומר אורגני מורכב ומשחררים חומרים פשוטים יותר הזמינים לצמחים. במשק הבית שלנו זהו תפקידנו לדאוג שהחומר האורגני ימוחזר ויושב לאדמה ולצמחים. בדרך זו נרוויח רבות מכיוונים שונים:
נקטין את ייצור הזבל הביתי באחוזים רבים ונתרום לצמצום כמויות הזבל האדירות המצטברות באתרי ההטמנה.
נמנע יציאת אנרגיה מהמערכת ונשתמש בזבל כמשאב ולא כמטרד וננצלו לצורכנו. פיזור ביו-קומפוסט בגינת הבית יתרום לפוריות הקרקע, כלומר יוסיף נוטריינטים לקליטה על ידי הצמחים, יעלה את תאחיזת המים בקרקע, יאוורר אותה וימנע סחיפה.
הזבל הביתי באחוזים רבים ונתרום לצמצום כמויות הזבל האדירות המצטברות באתרי ההטמנה.
בעיית הדישון בדשנים כימיים
לעומת השימוש בביו-קומפוסט לדישון הגינה יש המשתמשים בדשנים כימים להוספת חומרי תזונה לצמחים. דישון זה נפוץ מאוד בעיקר בחקלאות התעשייתית הלא-אורגנית.
דשנים כימיי ם מכילים כמויות גדולות של חנקות, המסיסות במים. בשימוש מוגבר בהם, עודפי החנקות שלא נקלטות בשורשי הצמח נשטפות מן האדמה ומחלחלות למי התהום והדבר גורם לזיהום מתמשך של מים אלו. הבעיה חמורה במיוחד באזורים בהם קיימת חקלאות קונבנציונלית אינטנסיבית מה שמוביל במקרים מסוימים לזיהום המים. במהלך החורף האחרון זוהו בשרון מספר מוקדים בהם בארות מקומיות המשמשות למי שתייה (בהוד השרון, במושב בני דרור ועוד) זוהמו על ידי חנקות. עקב כך השאיבה מבארות אלו נאסרה והתושבים חוברו לרשת המים.
באדמות בהן קיים גידול אינטנסיבי של מין אחד נראה "עייפות" רבה של הקרקע, כלומר ירדה בפוריות עקב כילוי משאביה. שימוש במינים שונים על אותו חלקת אדמה ייתן סביבה מאוזנת יותר, בה כל צמח תורם במשהו לשמירה על חיוניות הקרקע, לטובת הערוגה כולה. בעניין זה נזכיר צמחים ממשפחת הקטניות, היוצרים בשורשיהם פקועיות בהן חיים חיידקים קושרי חנקן. חנקן, הדרוש כל כך לצמחים, מהווה 80% מן האוויר, אולם לצמחים אין את היכולת לקלוט אותו מן האוויר והם תלויים באספקת חנקן דרך שורשיהם. החיידקים הסימביונטים החיים בשורשי הקטניות מספקים חנקן לצמח ומעלים את ריכוז החנקן הזמין בקרקע שסביבם. ניתן לזרוע זרעי קטניות בין הצמחים האחרים על בסיס קבוע (לכך ישמשו תורמוס, מש, שעועית, אפונה, עדשים),
דבר המהווה דרך "ירוקה" ופשוטה להעלאת ריכוז החנקן. אם הצמחים מגיעים לגודל רב ניתן לקצור אותם ולהשתמש בהם לחיפוי ובמקביל להשאיר את השורשים העשירים בחנקן להתפרק באדמה.
כאשר מייצרים קומפוסט ביתי, כאמור, ניתן לעשות בו שימוש מועיל ביותר לדישון הגינה. ניתן גם להשיג שקי ביו-קומפוסט מוכנים במשתלות ולחילופין הומוס תולעים המהווים שניהם חלופה מצוינת וידידותית לסביבה להעשרת הקרקע בחומרי מזון לצמח.
ריסוס בכימיקלים
לריסוס הגינה בקוטלי חרקים וקוטלי עשבים השפעות מרחיקות לכת על האקולוגיה בתוך הגינה ומחוצה לה ועל בריאות האדם והחי. בתוך גינתנו, בביתנו שלנו נוכל להשתדל להימנע משימוש ברעלים כימיים משום שאלה פוגעים לא רק במטרדים שבגן אלא גם באדם. חומרי הדברה רבים ידועים כבעלי השפעות מזיקות על מערכות הגוף השונות. רבים מהם מצטברים ברקמות השומן ואינם נפלטים מן הגוף (בין השאר מוביל הדבר לכמויות גבוהות מאוד של רעלים אלה המופרשים בחלב אם). חומרים אלה מוצאים דרכם לאחר הריסוס לבעלי החיים המסתובבים בגינה, אם חיות הבית ואם חיות בר, העלולים גם הם להיפגע. חומרים מסוימים כלל אינם מתפרקים במערכת העיכול והם מצטברים בגוף האורגניזם ומועברים הלאה בשרשרת המזון. הריסוס הינו פתרון זמני ויש לחזור עליו מדי שנה לפחות. נקודה נוספת הינה פיתוח עמידות של החרקים לריסוסים השונים ברבות הזמן, ומכאן שיעילותם עומדת בספק.
במערכת אקולוגית טבעית ולא מופרעת מתקיים שיווי משקל בין מרכיבי המערכת, לכל מין קיים האויב הטבעי שלו כך שלא נראה השתלטות של מין אחד. נרצה אם כך גם בגינה הביתית ליצור מערכת מאוזנת בה מתקיימים מינים רבים זה לצד זה. חרק או צמח הופכים להיות מזיקים רק כאשר המערכת יוצאת מאיזון וכמותו עולה באופן חריג.
ומה ביכולתנו לעשות למניעת השתלטות של מין מזיק אם אכן התגלה כזה?
רבגוניות: הן בצמחיה והן בדומם- שתילה של צמחיה ממשפחות שונות חלקם עמידים וחלקם עדינים, חלקם יגנו על האחרים, ישנם צמחים המושכים אליהם מזיקים והם יהוו "צמחי קורבן", חד שנתיים עם רב שנתיים, עצים, בריכות, מסלעות. שילוב צמחים שונים ימנע מצב בו חצי מהגינה תפגע ממזיק התוקף צמח מסוים.
אויבים טבעיים: חרקים טורפים, כך למשל גמלי שלמה ועכבישים. נעודד השתקעותם בגינה ולא נשמידם. בעלי חיים נוספים הינם ציפורים, קיפודים, עטלפים אווזים ועוד. נזמין בעלי חיים לגינה ע"י יצירת "בריכות רחצה" לציפורים, קופסאות קינון, השארת מעט פירות לא מכוסים על העצים, יצירת מקומות מחבוא.
כשאין יותר אפשרות אחרת ו"כלו כל הקיצין" ניתן לנסות תכשירי הדברה אורגנים המצויים במשתלות.
לגבי מניעת עשבים שוטים- חיפוי, חיפוי, חיפוי. לעולם לא נאמר די בשבחה של שיטה זו. חיפוי הקרקע
בחיפויים שונים ימנע צמיחת עשביה ויתרום רבות בחזיתות שונות- יעלה את פוריות הקרקע ויקטין את משרעת הטמפרטורות בקרקע. זהו פתרון אקולוגי ואסתטי לבעיית צמיחת עשבים לא רצויים ולהגנה על הצמחים. בהפניה תמצאו רסק עץ איקליפטוס, רסק עץ מעורב, טוף, וחלוקי נחל בגדלים שונים.
הגן האקולוגי
בבואנו לתכנן גן אקולוגי ננסה לגנן עם הטבע ולא נגדו ולהשתמש במספר אלמנטים, שעל חלקם עמדנו בנקודות שהוזכרו:
העשרת האדמה בדישון אורגני כגון ביו-קומפוסט
גידול צמחים מקומיים שאינם רגישים מדי למזיקים ואינם דורשים השקיה מרובה
גידול 'חברות צמחים'- כך שמין אחד יפיק תועלת מקיומו של השני
גידול צמחי תועלת כגון שיחי מאכל ועצי פרי, צמחי מאכל ותבלין וצמחי מרפא.
בהצלחה,
שירה כורם, משתלת קל-שתיל